ככה בונים תשתית לקראת בחירות?

פלוני מבקש לדעת את אחוזי ההצבעה במערכת הבחירות, במהלך יום הבחירות, ובמקום תשובה הוא נתקל במסך מצער...

הוא מבקש לוודא שהבעיה איננה ברשת התקשורת עצמה -

ומקבל תוצאה שמלמדת אותו כי כנראה שרת פלוני, עמוק בתוך רשת היעד, איננו מגיב...

הוא מנסה לברר (באמצעות כלים חוקיים למהדרין) מיהו השרת שלא מגיב, ומקבל את המידע הבא -

Microsoft IIS 5. לא נעים. ואולי בכל זאת החברים מnetcraft טועים? כבר היו דברים מעולם. הבטחתי לעצמי לחכות שבוע ולבדוק:

נראה קצת יותר טוב. 

ובכל זאת. אולי היה יותר זול מבחינת המדינה לעבור לתשתיות לינוקס? אחרי הכל, יחס עלות-תועלת אמור להימדד גם בזמינות השירותים, ולא רק בעלויות הפיתוח והתחזוקה, לא ? 

Installing fedora 21 on a windows virtualbox host

step-by-step description of installing fedora 21 on virtualbox (windows host): 

1. download and verify
   a) download 
   b) verify (pay attention that the verification on windows is done slightly differently
2.  mount (I still use elaboratebytes' virtual clone drive)
3.  create an empty virtual machine and start it, booting from the virtual drive 
4.  Start Fedora ; choose install on hard drive ; 
   
   from here on the process is self-explanatory and very quick, quite similar to windows. 
   (if you've never installed Linux before, the two issues that might appear rough at the edges are:
   1) choosing disk layout: since this is a virtual machine, choose all space and don't meddle any further  (this statement depends on your level of daring. once you wish to become familiar there is lots and lots to play with)
   2) during installation fedora enables you to set password for root and create a user; do both; root is Linux's administrator; and it is considered horrible practice to try working thru it as a regular user (most modern linux GUIs do not let you logon as root for that reason, and if you insist on this problematic form of work, it needs to be changed in the GUI's setup).
5. when the installation finishes, quit and reboot (anyone who experienced a windows ui will handle)
6.  unmount the iso so that the machine will boot from the hard drive; choose the first option in the boot menu or wait; during first startup it won't cause any harm to do an alt+tab and watch the detailed boot. 
7. The wizard that will accept you after you login (thru the user you've created) will offer further configuration (i haven't been around fedora20 and was surprised from the rather android' style of smartphone and tablet tight configuration. the possibilites existed before, and yet it was lovely to watch all things come together). 
8. Now, we can Install Virtual Box Guest Additions.
   Before installing guest additions, make sure you perform the following:    
   
   1. make sure your virtualbox host software is up-to-date (There can be arguments against it, especially if you maintain several guests. Otherwise, it is a better practice).
   2. update your new installation by running yum update (always a good practice at the end of installation, but again - sometimes there are reasons against it).
   
   
   Now  run the virtual box guest additions setup : 
   cd /run/media/[username]/VBOXADDITIONS_[ver]
   ./VBoxLinuxAdditions.run 
   
   
   In theory, you should now have a fully functional guest, and you can start configuring it to your needs. 
   
   
   In practice, I had to struggle with my guest additions installations and found out the hard way about a problem with installing guest additions on Fedora 21 in Virtual Box 4.3.12. Sadly, I reached this conclusion only after meddling with the installation of further packages (which turned out to be unnecessary. An upgrade to VirtualBox  4.3.24 solved the problem, and then the installion of the guest additions on Fedora 21 worked smoothly, without bug notifications. But  I passed thru several trials and errors before I reached this beautiful sight: 
   
   
   
   One last remark: there may be other actions needed, if you choose a different Fedora 21 installation kit. In such situation you may have to install further packages, such as kernel-devel; kernel-headers; dkms; gcc and maybe others.  
   
   

כמה קושיות של חומרה לשעת ערב מאוחרת

מבוא
עודי עוסק בביקורת מחדש של רוטינות הגיבויים של הרשת הביתית (שכזכור משרתת גם את העבודה שלי, גם את העבודה של אשתי וגם את חיי המשפחה כבני-אדם בעידן הדיגיטלי של pervasive computing) ומצאתי עצמי עוסק בדילמה העתיקה שמטרידה system managers מאז בריאת העולם (או המחשב): האם לסמוך על שירותי גיבוי ענניים (cloud based) בעיניים כמעט עצומות, או שמא לשמור על ספקנות בריאה ולשלב גיבוי ביתי נוסף?

נקודת המוצא של תפישת הגיבוי שלי מאז 2008, בבית שיש בו כמה תחנות עבודה, היא רפליקציה של כל המידע החשוב לגיבוי על כל התחנות. כלומר, בכל נקודת זמן יש לי העתק חם תקין ב-3 אתרים שונים. מה הבעיה?
כפולה:
א. 3 האתרים השונים הם 3 חדרים שונים באותו בית. במקרה של אסון ממשפחת השטפונות, הצפות, שריפות, גניבות וכהנה מרעין-בישין אני יכול למצוא את עצמי בן-לילה נטול כל 3 ההעתקים.
ב. הגיבוי הוא העתק חם. מה שאומר שאין לי בגישת הגיבוי הזו את היכולת לחזור חודש אחורה כשמגלים שכבר כמה שבועות איזשהוא קובץ הוא לא מה שהוא אמור להיות.

את שתי הבעיות האלה פתרתי לפני כמה שנים, כשהבנתי שגיבוי מלא באמצעות DVD-ים הפך להיות מטלה שהציבור אינו יכול לעמוד בה, ושהיחס בין היקף המידע המוגדר כראוי-לגיבוי לבין היקף המידע המגובה בגיבויים הקרים החלקיים הפך להיות גדול מדי, באמצעות גיבוי ענן. הפתרון שהלכתי עליו הוא Dropbox שנותן גם העתק בcloud של כל המידע וגם versioning (בהזדמנות אולי אתייחס לחיים עם Dropbox ככלל ובפרט לתפקוד שלו כתחליף לשרת-קבצים מרכזי שבמקום לשתף מסנכרן רשת ביתית קטנה ואמינה (עם העתקים שווים בכל הpeers). אז גם אשווה עם הנסיון שצברתי קודם לכן בעבודה עם ה-SyncToy של מיקרוסופט; זה עניין לפוסט אחר שאולי יגיע, אם וכאשר אכריע בצורה מעשית בהתלבטויות של הזמן האחרון בין Dropbox לשירותי cloud אחרים על רקע פערי-העלות; ואם כבר מדברים על זה - כבר קראתם את ההשוואה של PcAdvisor בין שירותי ענן לשנת 2015 ?).

ובכל זאת, לאורך כל התקופה הזו ממשיך יתוש-הספק לנקר, איך אפשר להסתמך לגמרי על פתרון זר שאני לא יודע מי ומה פורץ לשרתים שלו בארה"ב בשעות הלילה כשאני ישן וזורע בהם וירוסים ותוכנות ריגול והשד יודע מה עוד?

מצאתי את עצמי מכריע שהגיע הזמן לעשות מעשה בגלל אירוע אחר לגמרי. קריסה של דיסק קשיח בדסקטופ הסלוני (מחליף הטלוויזיה שלנו ומשרת את צרכי המחשוב של שוהי-הסלון) חייבה אותי להערך לרכישת דיסק קשיח פנימי חדש, ואם כבר מתעדכנים בstate-of-the-art של התחום ובמחירים, אז למה לא לבדוק גם את הסוגיה של דיסק קשיח חיצוני לצורך גיבויים ?

עודני מחפש, ובדרך מצאתי את עצמי מברר כמה סוגיות, שלא יזיק לתעד את התשובה להן.

מה זה כונן cloud ? 
זה כונן קשיח שמתחבר לרשת הביתית (ישירות). אפשר לגשת אליו מהאינטרנט כמו אל שירות ענן - מPC, סמארטפון או טאבלט (וכנראה כל 'חיה' חכמה אחרת שעוד תבוא). אפשר ליצור חשבונות משתמש כדי להפריד בין חברים, משפחה ועמיתים ולשתף/לאפשר גישה למידע מסויים בלבד. כמובן שהביצועים של הכונן יוגבלו לפי יכולות הרשת הביתית. אפשר לקרוא עליו עוד במאמר הזה בpcworld או אם מעדיפים עברית, אפשר, בתור התחלה, במאמר הזה בynet.

תזכיר לי מה ההבדל בין SSD לבין SSD/FLASH? 
בגדול התשובה קשורה להבדלים בין זכרון בלתי נדיף, זכרון נדיף וזכרון הבזק (FLASH) ולדרך שבה יישמו SSD בעבר. אבל עד כמה שהצלחתי לראות אין כבר כמה שנים טובות הבדל בין Solid state drives כי כולם משתמשים בflash ונראה שבינתיים אין חדשות בהקשר הזה.

איזה כונן גיבוי חיצוני עדיף לקנות - SSD או רגיל ? 
התשובה כמובן תלויה בצרכים, אבל כונני SSD עדיין יקרים ומהבדיקות שאני ערכתי במחיר שבו אפשר לקנות כונן חיצוני רגיל בהיקף של 1TB (שזה 1000GB) רק נכנסים לקטגוריית הכוננים החיצוניים של SSD בהיקף של 128GB. נראה שאין ברירה אלא לעבור את ה-1,000 ש"ח כדי להגיע לכוננים של חצי טרה. בהתחשב בהיקפי העבודה המוגבלים שעושה כונן קשיח שמשמש רק לגיבויים, נראה שהחלטה על סמך יחס עלות-תועלת מובילה להכרעה רציונלית לטובת הטכנולוגיה הישנה.
אני מניח שיהיו חסידי SSD שיתקוממו על ההעדפה הזו, מתוך הטענה שSSD הוא לנצח בעוד שכונן רגיל מוגבל מטבע הMTBF שלו לעד 5 שנים (במקרה הטוב ביותר). לאלה אשיב שהMTBF של כונן שבקושי עובד הוא עניין שקשה מאוד להעריך, כי אנחנו לא בוחנים כאן את הwear and tear של החלקים הנעים אלא את השרידות של האלקטרוניקה הסובבת, ובהקשר הזה, כונני הSSD נמצאים באותה סירת-MTBF של  הטכנולוגיה הישנה, ולעניין הזה אזכיר את המחקר ההוא שהזכיר לכולנו שחשוב לקחת נתוני MTBF בספקנות (יעני with a grain of salt) מאחר ויש פער של עד 15 בין המדווח למצוי...
נקודה אחרונה: חשוב להזכיר שבסוגיות של חומרה, מה שנכון להיום, יכול להשתנות מאוד תוך כמה חודשים.


האם חומרה לUSB3 תואמת אחורה? 
התשובה, החד-משמעית, למשל מהערך של USB3 בויקיפדיה: כן.

"USB 3.0 and USB 2.0 (or earlier) Type A plugs and receptacles are designed to interoperate.
USB 3.0 Type B receptacles, such as those found on peripheral devices, are larger than in USB 2.0 (or earlier versions), and accept both the larger USB 3.0 Type B plug and the smaller USB 2.0 (or earlier) Type B plug. USB 3.0 Type B plugs are larger than USB 2.0 (or earlier) Type B plugs; therefore, USB 3.0 Type B plugs cannot be inserted into USB 2.0 (or earlier) Type B receptacles.
A receptacle for eSATAp, which is an eSATA/USB combo, is designed to accept USB Type A plugs from USB 2.0 (or earlier), so it also accepts USB 3.0 Type A plugs"

תזכיר לי, מה זה הקטע עם הצבעים בwestern digital? 
אה כן, שחור זה מקסימום ביצועים (הרבה חשמל, יחסית); ירוק הכי חסכוני (אבל גם הכי איטי); ככלל אצבע שחור יהיה שימושי כדיסק עיקרי של המחשב; ירוק יתאים מאוד לגיבויים; וראה הצבעים האחרים באתר של החברה, וגם
השוואה לגבי גיימינג בין ביצועי ה'צבעים' השונים והסכמה רחבה בפורומים אצל Tom's hardware כדי להחליט מה כדאי.



ותסלח לי , אבל אני כנראה קצת סנילי. תזכיר לי מה ההבדל בעצם בין 2.5 ל-3.5 ? 
לא נורא. קורה. זה הגיל. מדובר כמובן בגדלים של הצלחות של הדיסקים הקשיחים. 2.5 משמש בעיקר ללפטופים. 3.5 משמש בעיקר לדסקטופים. והגדלים האלה משליכים על הגודל הסופי של הכונן. לגבי שרתים בתעשיה זה נהיה קצת יותר מסובך, כי יש מארזים שאוהבים לשים בהם דיסקים של 2.5 כדי לחסוך חשמל ופליטת חום ולהכניס פנימה יותר דיסקים פר מארז. וכל זה כמובן קצת היסטוריה, כי ככל שהשנים עוברות רואים יותר racks של שרתים שעובדים מול מארזי SAN/NAS וכאלה או שירותי CLOUD ואז רואים פחות מהשרתים הישנים.
אפשר לראות תמונה נהדרת של דיסקים 2.5-3.5, בדיון הבא בtom's hardware

אז מה נגמר בסוף? 
הזמנתי -
כונן קשיח פנימי Western Digital 1000GB Black
כונן קשיח חיצוני Western Digital My Passport Ultra 1000GB
עכשיו מחכים.

נ.ב
בדרך גם למדתי על צורת משלוח חדשה - Boxit - עוד אינדיקציה לפרפורי-הגסיסה של הדואר כשירות מטעם המדינה (שמזכירים לי שוב את הנוסטלגיה לדואר של פעם, עליה כבר כתבתי בבלוג אחר בעבר). החלטתי לא לנסות בינתיים. אם כבר שמרנות בסגנון sys admin, אז עד הסוף, לא?
אז נחכה לשליח.

Trying to install virtual box guest additions on CentOS 7 and unable to find the sources of your current linux kernel ?

Unable to find the sources of your current linux kernel ? 

install the following packages: 

kernel-devel

kernel-headers

dkms 

(dkms for centos7 can be located in the epel repository) 

how to install repoforge

http://repoforge.org/

rpm -ivh http://pkgs.repoforge.org/rpmforge-release/rpmforge-release-0.5.3-1.el7.rf.x86_64.rpm

how to install epel 

(still easier) 

yum --enablerepo=extras install epel-release

Pay attention that at the time of this post: EPEL has a dkms version, whereas REPOFORGE (formerly rpmforge) still seems to be slightly in the woods. 

How to create a Google Blogger template (from scratch)

Searching for something completely different, I ran into this excellent guide, short and concise, explaining how to create a Google Blogger template on your own, from the beginning. 

Part 1: 

Part 2: 

Warning: For those of us who may read this at work or another location with people around, please Pay attention that both videos have music.

סיפורה של הרשת החברתית דיאספורה, שהבטיחה להפיל את פייסבוק, ולא הצליחה

מאמר מעניין בדה מארקר מספר את סיפורה של הרשת החברתית דיאספורה, שהבטיחה להפיל את פייסבוק, ולא הצליחה:

"דיאספורה, שהוקמה על ידי איליה ז’יטומירסקי, דן גריפי, מקס זלצברג ורפאל סופר, היתה מלכתחילה עוף מוזר בעולם הטכנולוגיה: חברה למטרות רווח שהוקמה מתוך מטרה אידיאולוגית... פייסבוק האיצה את התהליך שבו ויתרו אנשים מרצון על הפרטיות שלהם. היא רתמה את הצורך האנושי הבסיסי לתקשר עם אחרים, ובאמצעותו שיכנעה אנשים להצטרף לפלטפורמה שמרדדת את אותו צורך. היא היתה הצלחה מסחררת, חלוצת המודל שבו הגולשים נהנים ממה שנראה להם כשירות בחינם, בלי להבין שהם המוצר. ... בעיני רוחם, דמיינו ארבעת ההאקרים הצעירים רשת חברתית מסוג אחר, כזאת שתכבד את משתמשיה, שבמקום לקחת את המידע שלהם ולעשות ממנו כסף תעניק להם שליטה במידע האישי שלהם ובזהותם הדיגיטלית. מדיה חברתית היתה קיימת פחות מעשור בשלב הזה, וכבר השוק נשלט על ידי חברה אחת - עדיין לא היה מאוחר מדי להציע מודל אחר לזה שפייסבוק ייצגה. ...רשת חברתית שמבוססת על שורה ארוכה של שרתים (“pods”) שיאחסנו את התוכן שלהם ומאפשרת למשתמשים להתקין שרתים משלהם ולתקשר ישירות עם חבריהם, ללא עיניים בולשות של גורמים לא רצויים. ... באותה תקופה קיקסטארטר עוד היה בחיתוליו, והארבעה החליטו לגייס דרכו כסף
... 40 יום לאחר מכן, כשהקמפיין הסתיים, הם גייסו 200,642 אלף דולר מ–6,479 תומכים נלהבים מרחבי העולם. .... אחד מהתורמים של דיאספורה בקיקסטארטר, למרבה האירוניה, היה אחד, מארק צוקרברג, שתרם 1,000 דולר מכיסו למען הקמפיין. “אני חושב שזה מגניב שאנשים מנסים לעשות את זה”, הוא אמר אז. “אני רואה קצת מעצמי בהם”. ... מאחורי ארבעת המייסדים היתה כעת קהילה נלהבת של תורמים ותומכים שתמכו בחזון שלהם וביקשו לראות אותו מתממש. ...
הסחות דעת היו מכל עבר: היזמים הצעירים הוזמנו לראיונות ולכנסים בכל העולם. בקיצים, היה פסטיבל ברנינג מן בנוואדה. לצד שעות העבודה הרבות ללא שכר, גם הניסיון לשלב חיים חברתיים רגילים של גברים צעירים בני 20 הוסיף ללחץ המתגבר. ... הארבעה התחילו גם להסתכסך מבחינה מקצועית. זלצברג, הכריזמטי שביניהם, רצה להיות המנכ”ל. האחרים לא תמכו ברצונו. הוויכוח לגבי מקומם בעמק הסיליקון - אם הם צריכים להשתלב בתרבות ההון־סיכון, או לייצג משהו חדש - הלך והעמיק ככל שהכסף הלך ואזל. ... הארבעה ניסו לגייס כסף ....אבל למרות ההתלהבות מהרעיון לא הצליחו לשכנע אותן בפוטנציאל העסקי של המיזם. הם היו טירונים, ועשו טעויות: הם ביקשו יותר מדי כסף, לא ידעו לתאר את המוצר שלהם בהצלחה, וגוגל פלוס הושקה בסמוך לאותה תקופה. פתאום דיאספורה נראתה פתטית, על סף החוסר רלוונטיות. כמה כבר היו שווים הדולרים שהיא הצליחה לגייס לעומת המיליארדים של גוגל וחברות אחרות שניסו להפיל את פייסבוק מצמרת הרשתות החברתיות? .... היתה להם רשימת המתנה של 500 אלף שרצו להצטרף לרשת, אבל לא היו להם את המימון או היכולת להתמודד עם הביקוש.
...
זמן קצר לאחר שהשיקו גירסה מדורגת של הרשת, טרגדיה איימה להפיל את המיזם לנצח. ב–11 נובמבר 2011 שם ז’יטומירסקי קץ לחייו. דיווחים שהתפרסמו לאחר מותו קשרו בין הבעיות הנפשיות שמהן סבל ללחץ שבו היה נתון באותה תקופה. ...  מותו של ז’יטומירסקי, שתואר על ידי חבריו לדיאספורה כ'לב והנשמה' של הפרויקט, היה הרסני. המייסדים האחרים נותרו אובדי עצות ... כמה שבועות לאחר מכן, הם נטשו את הפרויקט באופן סופי, והעבירו את מה שנותר ממנו לקהילת המשתמשים של דיאספורה, שמפתחת ומנהלת אותו מאז. ... כיום יש לה כ–1.1 מיליון משתמשים והיא מנוהלת באופן מבוזר על ידי קהילת המשתמשים שלה, שמפעילים אותה ללא מטרות רווח ... לא הצליחה לחדור למיינסטרים או לבלום, ולו במעט, את המכונה האדירה של פייסבוק. ... הפרטיות הפסידה, והמונופול של פייסבוק חזק מאי־פעם. האידיאליזם, שניסה לכבוש את עמק הסיליקון ולעצב מחדש את האינטרנט באופן שלא ינצל לרעה את משתמשיו, נחל תבוסה מוחצת. ... מייסדי דיאספורה היו המבשרים של תנועה שחודרת, יותר ויותר, למיינסטרים. בעקבות חשיפות סנודן, שחשפו את יכולות המעקב המשוכללות של סוכנויות הביון, גם גוגל ואפל מדברות כיום על הצפנה. תרבות הנגד שדיאספורה ייצגה, ועדיין מייצגת, רואה בימים אלה את האידיאלים שלה חודרים בהדרגה לזרם המרכזי."

אפשר להסכים, אפשר שלא, אבל שווה לקרוא.

הסיבה מספר אחת לכשלונו של סטרטאפ, טוען מחקר שהתפרסם לפני כמה חודשים, היא שהשוק פשוט לא צריך את המוצר (42% מהסטרטאפים שנכשלו ציינו את הסיבה הזו). הסיבה השניה היא אזילת המזומנים (29%). השלישית היא צוות לא נכון (23%). אפשר להתווכח עם המחקר הזה (כבר ראינו רשימות אחרות שהציעו רשימות אחרות של גורמים עם סדר חשיבות אחר, והסיבות שצוינו יכולות להיות נושא לויכוח ארוך. למשל - האם אזילת מזומנים היא סיבה בפני עצמה או דוגמא לניהול גרוע?)

אבל במקרה של דיאספורה, למרות שאפשר להציע חלק לא קטן מהסיבות לכשלונות שמוזכרות במאמר ההוא, נדמה לי שסיבת היסוד היא אחרת לגמרי: הם  הצליחו מהר מדי, מוקדם מדי.

קישורים רלוונטיים

• להצטרף לרשת החברתית דיאספורה
• מאמר הויקיפדיה על הרשת החברתית דיאספורה
• רשימה ויקיפדית של רשתות חברתיות פעילות
• רשימת ויקיפדית רשתות חברתיות שאינן פעילות עוד

שכחתי את הסיסמא שלי ? מה עושים בסביבת לינוקס מינט 15 (ובעצם בכל נגזרות הדביאן)

חבר פנה אליי, מעט כועס. הוא מצא עצמו מתמודד עם מכונה וירוטואלית שמריצה לינוקס מינט ישן שפעם עזרתי בקונפיגורציה שלה (15, הגירסא הזכורה לטוב בשם olivia). הבעיה - סיסמת המכונה נשכחה, הוא נזקק לגישה מהירה לתכניה.

למה הוא כעס? הרי לא אני שכחתי בשבילו את הסיסמא.

הוא שכח, כי הוא ניסה להתמודד בעצמו עם הבעיה, ולא הצליח. 

בראשית הוא ניסה לחפש באינטרנט הוראות להתמודדות עם מינט שסיסמתו נשכחה באינטרנט. מצא הוראות שכאלה. אבל המכונה לא התנהלה בהתאם להוראות. לא הצליח. 

לאחר מכן, בנחישות, הוא ניסה לעקוב אחרי ההוראות שמצא בבלוג שלי בפוסט Forgot your linux CentOS root password. וגם זה לא הצליח לו.
בשלב הזה, מתוסכל, החליט להתקשר. למרבה המזל לא זכרתי את הסיסמא בעצמי, כך שהדיון התמקד בשאלות הטכניות: 1) מדוע העצות שמצא באינטרנט ובבלוג שלי לא עבדו. 2) איך משנים סיסמא במינט אם אין גישה לאף משתמש?

מדוע העצות לא עבדו?
הסיבה שבגללה ההוראות שמצא באינטרנט לא עבדו, היתה שמדובר היה בהוראות שהתאימו לגירסאות מהעבר הרחוק של Linux Mint (בהתחשב במעגל הrelease של מינט, העבר הרחוק הזה הוא לא כ"כ רחוק במונחי הפצות שמרניות יותר). הסיבה שבגללה ההוראות שמצא בבלוג לא עבדו, היתה שמדובר בהוראות שהתאימו לCentOS ולמשפחת ההפצות של היצרן הצפון-האמריקאי ההוא....

איך משנים סיסמא בלינוקס מינט 15 כשלא זוכרים סיסמאות של אף משתמש?

1. לאתחל את המכונה. כשהמכונה עולה ללחוץ על Shift, ואז במקום שמינט יעלה ישר אל מסך הלוגין הגרפי, הוא יציג את התפריט של Grub:

2. לוחצים e כשעומדים על השורה הראשונה, כדי לערוך אותה. 

3. במסך אליו עוברים, יורדים (עם החץ) עד שרואים שורה שמתחילה עם linux (שורה שלישית מהסוף במסך שלמטה)

4. זזים עם הסימן עד לסוף השורה, ושם להוסיף  init=/bin/bash . התוצאה צריכה להראות דומה למה שנראה במסך הבא.

5. ואז לוחצים על שילוב המקשים CTRL-x (או על מקש הפונקציה f10) - כדי שהמכונה תמשיך בboot ותעלה עם האפשרות החדשה.

(אגב, אם נבהלים במהלך העריכה או עושים איזו טענות נוראה אפשר ללחוץ ESC כדי לבטל את העריכה, שממילא לא תישמר מעצמה, אלא תשפיע רק על האתחול הקרוב).

6. כשהמכונה מסיימת לעלות, לעשות mount מחדש בצורה שתאפשר שמירת המידע -

mount -o remount,rw / 

7. ואז לשנות את הסיסמא של מי שרוצים - 

passwd userX

8. ואז לוודא שכל המידע נשמר לדיסקים -

sync 

9. ואז להמשיך בעליית המכונה על ידי - 

exec /sbin/init 

המכונה תעלה, ואפשר יהיה להיכנס ולעבוד. 

מה בעצם קרה כאן ? 

בעצם נתנו הוראה לגרעין של לינוקס (linux kernel) להריץ את bash שתחת התיקיה "bin/" במקום להריץ את init
(למי שלא מכיר, זה הדיימון הראשון שעולה במהלך העלייה של לינוקס ואחראי לכל עליית המערכת ויצירת סביבת מערכת ההפעלה).

לאחר מכן עשינו mount בצורה שתאפשר לגשת לדיסק בגישת קריאה-כתיבה. אפשר היה לתת גם הוראה לקרנל. מסורתית הגרעין מעלה את הדיסק במצב של readonly ומאוחר יותר אמור לרוץ תהליך שיבדוק את השלמות (integrity) של הדיסק לפני המעבר למצב קריאה-כתיבה. אני סבור שהגישה של הmount מחדש נותנת יותר הבנה ושליטה בתהליך (אבל מודה בכך שזה בעיקר עניין של טעם וריח).

הערה לפני סיום
עד כמה שידיעתי ונסיוני מגעת, השיטה שמתוארת כאן תעבוד גם לגבי משפחת ההפצות של CentOS, RedHat וכו'

לקריאה נוספת

• כיצד להתמודד עם סיסמא שנשכחה בDebian
• כיצד להתמודד עם סיסמא שנשכחה בUbuntu
• אם הגעת לפוסט הזה, יכול להיות שקצת קריאה על הפצות לינוקס תעניין אותך? 
• ואולי גם תרצה לקרוא על התהליך init ? ועל הדרך שבה הגרעין מריץ אותו? 
• ואולי בכלל תרצה לקרוא על הפרמטרים שאפשר להעביר לkernel בעליה?